1. בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין שניתן על ידי ביום 2.4.12, לפיו נדחתה תביעתה של המבקשת - התובעת (הנתבעת שכנגד) כנגד המשיבים - הנתבעים, והיא חויבה לשלם למשיבה - הנתבעת 1 (התובעת שכנגד), סכומים שנפסקו לזכותה עם קבלתה בחלקה של תביעתה הנגדית, זאת על רקע הגשת ערעור שבדעת המבקשת להגיש, ואשר עותק ממנו צירפה לבקשתה.
לחילופין עותרת המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין בתנאים שונים, לפיהם העברת הסכומים תהיה רק בכפוף להמצאת מסמכים שונים, ו/או תוך חיוב המשיבה 1 למסור בידי המבקשת ערבות בנקאית כנגד כל סכום שישולם על ידה.
2. תמצית נימוקי המבקשת היא, לסיכויי ערעור טובים מחד, ובעניין זה מונה בא כוחה את הסוגיות שבדעתו להעלות במסגרת הערעור שהגיש ואשר קבלת אחת מהן או יותר, יש בה כדי להביא לקבלת הערעור "בסבירות טובה" כהגדרתו, ומאידך, קושי בהשבת המצב לקדמותו, ככל שיתקבל הערעור. בעניין מאזן הנוחות טוען ב"כ המבקשת, כי אף אם סיכויי הערעור אינם גבוהים, הרי שהתניית התשלומים הינם בעניינים שממילא מהווים חלק מתנאי ההסכם. כמו כן עלולה המבקשת למצוא עצמה מחוייבת לשלם סכומים נכבדים ללא כל מימון חיצוני, וככל ומינהל מקרקעי ישראל יסרב ליתן זכויות חכירה ו/או להאריך את חוזה הפיתוח, ממילא תסלל הדרך למבקשת לשוב ולתבוע, תוך שיהיה בכך בזבוז זמן שיפוטי יקר. בעניין מצבה הכלכלי של המשיבה טוענת המבקשת כי "לא מן הנמנע כי התחמקותה של המשיבה מתשלום חובות לחכ"ל נובעת מחוסר יכולת כלכלית...וכי מנהל המשיבה, הנתבע 2, מסר בעבר שיקים להסדרת החוב לחכ"ל, וביום פרעונם ביטל אותם - ללמדנו אודות אופן התנהלותו הבעייתי והתחמקותו מהתחייבויות".
3. תגובת ב"כ המשיבה 1 נתבקשה ונתקבלה ובעקבותיה - אף תשובת המבקשת לתגובה. בתשובת המשיבה, מתנגדת היא כצפוי לבקשה. ב"כ המשיבה מדגיש כי סיכויי הערעור אפסיים כהגדרתו, ולמצער נמוכים ביותר, שכן "כל הטענות המועלות במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע נטענו במסגרת ניהול ההליך, נידונו אחת לאחת במסגרת פסק הדין (עד כדי התייחסות כב' ביהמ"ש לטענה...אך כדי "לא להותיר את הדף חלק בעניין זה"), והוכרעו לגופן".
גם באשר למאזן הנוחות מבהיר ב"כ המשיבה, כי אין יסוד לטענה בדבר העדר מימון בנקאי אפשרי מחד, שכן המבקשת יכולה בהחלט לקבל ביטחון רשום על המקרקעין, שעה שאלו משועבדים לטובתה ברשם החברות. באשר לטענותיה בעניינו של מנהל המשיבה - הנתבע 2, הרי שהוא אינו התובע ואינו רלוונטי כלל לבקשה, וההחלטה המצוטטת על ידי המבקשת אינה עדכנית כלל ועיקר והיא משנת 2006.
זאת ועוד, הואיל והתובענה שכנגד התקבלה אך כנגד המבקשת ולא כנגד מנהליה, עלול עיכוב ביצוע פסק הדין לרוקנו מתוכן, שכן בהחלט יתכן שעד הכרעה בערעור לא ניתן יהיה לגבות כספים כלשהם מהמבקשת, אשר כפי שהיא עצמה הצהירה בבקשתה לפטור מאגרה - הרי היא חסרת כל נכסים ו/או כספים.
4. בנוסף התקבלה גם תגובת ב"כ המשיב 4 וכן תשובת המבקשת לו. עיון בתגובה ובתשובה מלמד, כי המבקשת מיקדה טענותיה כנגד המשיבים 1-3 בלבד ולא כנגד המשיב 4, אליו לא התייחסה כך נראה, כלל. בעניין זה לא חולקת המבקשת על זכותו של המשיב 4 לתשלום שכר טרחתו, אלא טוען ב"כ המבקשת, כי יהיה זה רק ראוי שהמשיב 4 "לא יכביד ולא יתנגד לקבל שכר הטרחה שנפסק לו, רק לאחר התקיימות התנאים שממילא מהווים חלק מהסכם המכר". אין כל יסוד לטענה כאילו שעו"ד יטיב, המשיב 4 לא התנגד בתגובתו להתניית התשלום נשוא פסק הדין בהתקיימות התנאים המצויינים בבקשה. למותר לציין שאין בכלל טענות אלה לגופן, כל יסוד שהוא לקבלת הבקשה כנגד המשיב 4.
5. כידוע הכלל הוא, כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע פסק הדין ועיכובו של פסק דין כספי, הינו סעד חריג אשר ניתן במשורה, כאשר "ברירת המחדל" בעניין זה - שלא לעכבו. על מנת שיזכה חייב על פי פסק דין כספי בעיכוב ביצועו, עליו הנטל להראות כי אם יזכה בערעור, לא יוכל לגבות בחזרה מן התובע את כספו, או מקום בו מוכח כי בית המשפט קמא נתפס לטעות גלויה וברורה
, אשר לולא ארע כן, היה פוסק אחרת, כך שסביר להניח כי ערכאת הערעור תהפוך את פסק הדין על פיו (ר' תקנה 466 לתקסד"א, ע"א 9721/07 -
איסכור שירותי גילוון בע"מ נ' חנניה גוזלן, (10.1.08, כב' הש' פרוקצ'יה - לא פורסם), ע"א 9351/07 -
הועדה המקומית לתכנון ובניה מצפה אפק נ' מיכאל נגל, (23.12.07 כב' הנשיאה ביניש - לא פורסם), ע"א 5192/06 -
אהובה וינברג נ' מנהל מס שבח מחוז תל אביב, (1.8.07 - כב' הש' פרוקצ'יה - לא פורסם), ע"א 7516/02
ד"ר
פישר נ' יוכמן (28.10.02 כב' הש' (כתוארו אז) גרוניס - לא פורסם) ועוד.
6. לא שוכנעתי שהמבקשת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כאמור, לגבי כל אחד מהתנאים שצויינו. באשר לסיכויי הערעור ומטעמים מובנים, אינני מוצא לנכון להביע דעתי ו/או לקבוע האם אמנם "בסבירות טובה" הם כטענת המבקשת, או "אפסיים" כטענת המשיבה.
7. גם בנטל הוכחת החשש המובע ע"י המבקשת, לגבי הקושי בהשבת המצב לקדמותו אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, לא עמדה המבקשת להנחת הדעת, ולא הונחה בפני תשתית ראייתית של ממש לטענה זו מצידה. כידוע, טענה מעין זו צריכה להיות מגובה בראיות המצביעות על חשש ממשי בדבר אי יכולתו של הזוכה על פי פסק הדין להחזיר את הכסף, אם הערעור יתקבל, ולא די בטענות כלליות הנטענות בעלמא בענין זה. יוזכר, כי במסגרת ההליך נשוא הנדון, משועבד המגרש שבמחלוקת לטובת המבקשת ברשם החברות, שעבוד שנרשם בסמוך לאחר חתימת הסכם המכר נשוא פסק הדין, ואשר שוויו, בהתאם להצעה שקיבלה המבקשת בפברואר 2010 מחברת א.ד. זגורי בע"מ, עמד על 4 מליון ש"ח בתוספת מע"מ. אין להתעלם ממשמעות השעבוד ומשוויו.
אדרבא, בחינת מאזן הנוחות מלמד דווקא על קושי פוטנציאלי מצד המשיבה לגבות את הנפסק לזכותה, זאת נוכח המוצהר על ידי המבקשת בבקשתה לפטור מתשלום אגרה (בש"א 4642/09) בדבר העדר הכנסות, חוב כבד לבנק ומצב בו אינה יכולה לעמוד בהחזר חובותיה, וכן מתגובתה של המבקשת לבקשה שהגישה המשיבה לחיובה בערובה (בש"א 5139/09 - ר' החלטתי מיום 28.2.2010).
8. בנסיבות הכוללות, לא מצאתי יסוד לבקשה, הן מבחינת סיכויי הערעור והן מבחינת מאזן הנוחות, והיא נדחית.
9. באשר לעתירותיה החלופיות של המבקשת הנוגעות למעשה למימוש ההסכם, פסק הדין מדבר בעד עצמו, ואינני מוצא כל הצדקה לקביעות נוספות במסגרת זו.
עם זאת, מוזמנים ב"כ הצדדים לעמוד בקשר בינהם לבחינת הצעת ב"כ המשיבה בסעיף 24 לתגובתו, ואפשרות להגיע להסכמה באשר לפרטיה.
המזכירות תמציא עותק ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ב, 22 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.